בסיוע השמיים

מתי שריקי תקשורת חזותית ומוסיקה

שירים

כאן מוצגים חלק מהשירים שנכתבו במהלך חיי, שירים של מחאה, שירים של אהבה ושירים של שירה

קישורים

טוב לטוב

30-8-2012

עת ערביים,
חם בנתיים
מצפה למשהו גדול
הרבה מעבר לחול,
בין צעד למשנהו
בין הצלחה לכשלון
בין חיוך לשברון.
פחות או יותר רואים את הדרך
שומעים שיר של תקווה
המשכיות אל מול בריחה
שלוות חיים של שתיקה
כי שפתי אינם לי,
רק קולם נשמע
לב בוטח קול בורח
בוגד בי בשעות הקשות
אך זו מתת אל,
אהיה שמח, הלב גומל
בסיפור המחשבה
בדמיון המתגלגל
יודע שהכל כתוב במחשבת אל
טוב לטוב ואינני שואל
רק ממשיך
ומתפלל
ובתוך האין סוף את לי יתד
יפה כמו הטבע השופע
תמיד אשוב אלייך
אם הדרך בין ידייך
פרח בחגווי הסלע,
הרי שומרון מחוללים כרמים
ואת שם, אור לסוף משעולי

זה כאן

26-9-2012

אני פה
בא לשם
פתאום הכל נראה כה מגושם
שייט לילי אליך


אל הפחד
אל השכול
אל תפחד,אתה יכול
למה לא עכשיו?
שואל הקול


כשהשמיים פתוחים
כשעננים בוערים
כן אתה נמצא שם
על רקע כחול


שב איתי
קום ופרוץ
אל תתן למילותיך לחלוף
קרבה השעה


זה כאן
זה איתי
אתה שומע שזה כלכך אמיתי
ואת איתי

בקתה של אור

3-2-2011

זה השביל כאן עובר,
לא כותב בשבילך.
מתפתל וכואב
זה לא שיר אהבה.
רגל פה רגל שם,
תגיד לי לאן.
האל שנמצא איתי,
נושא רגלי ואני אל האור.


אל הרים של חושך,
בבקתה של אור,
עיני נפקחות אל הים הגדול.
שוכח פותח
ליבי בתפילה.


אנשים מביטים ואני מתהלך,
צפורים שרות,
ידיים רוצות.
אל הלב להגיע,
אל השקט שמרגיע.
דרך ארוכה,
לב שואל,
רבים המכשולים,
מנסה לא להתבלבל

שלהבת עם

עם פטירתו של הרה"ג מרדכי אליהו

קול דומע בינות האבנים,
תחת כל עץ רענן.
בכי ציון את גדול בנייך,
רוחש אל צל קודש.


פני הדר אל מרום שמיים,
קול זועק נמשך ועולה.
קרעתי חולצתי איכה אלבשנה.
כסותי מהבל דבריו,
חופתי ניצבה לרגליו.


שלג נאסף על גפי כבדתי מלכת,
דמעות עולם רגשו באויר כשלכת.
כבתה שלהבת עם,
הוא ניסי ומנוסי.
הוצתה להבה אל משכן אל,
שם ישכון לבטח הגואל

שם

23.5.10

שם,לא מגושם,עמדתי לפניך.
כאן,ראש מורכן שרתי אליך.
הולך בתרבית של אושר,
לא חשבתי על מה.


שם,ניצבתי זך וטהור דרכך,
כאן,נפש מעונה מפללת.
שביל של דרך לא ברורה,
רגלי טעמו אבק של ספק.


מביט לשמיים,
היכן היא הדרך,
אליך רציתי,רגל אחר רגל,
שם,כאן


שם,ניגנתי לא אחרת,אמת.
שכאן,על במה של סרט,נתתי את כולי.
אל מסתתר קונה את שירי,
עד מתי אהיה איש של אולי

שופט כל הארץ

10.3.10

די אמר מילתו האחרונה,
עד בלי די.
הבזק האור שהאיר אותי עודו פועם,
לעתים מתרחק.


אני הוא זה שמתחמק,
בורח אל מחוזות עבר.
ופי ימלל זאת,מנסה למשוך את האור,
שולח בו חצים של שחור.


אל תלך אחור,
צלילים של שמחה רודפים אותי.
ומעל כל לבטי איש המחר,
אל כל יכול, שופט כל הארץ חורץ כשרונות.

דור ודור

15.3.10

ושוב אותו עמק,
בין שני הרי אדום,
פסגות חלום.


שמש הפציעה בין ענפי הברוש,
דרכה כנף ציפור ועודני דורך אחור.
דמי שזרם אל גוף יונתי,
פקח עיני אל מול השמש,
הושיט ידי אל המחר,
הלשון המתגלגלת סחור סחור,
ברכו את האל דור ודור,
ואני ניצב בינהם,
רגל קדימה,רגל אחור

שבע ימים

19.2.10

שבע ימים,
שבע ירחים,
שבת מלכה,
ניחוח תפארה.


היש אור פורח?
הנמצא אדם שמח?
שוב נפגש עם המילים,
מתגושש עם דבר החיים,
שוב שמחה שטבעה בהגיגים.


נמסה בחום השנאה.
לעצמי,
אל עצמי,
ממך אשה.


ואני הדל רוצה לשמוח ולרגוע,
לצלוח ולשמוע,
את קול התרת הספקות.
את נעימת האהבה

זוהי אדמתי

חשוון תשס"ו, 24.2.05

ובעמדי, מול הקיר
הקיר מכוסה אזוב
עיני נשאו אל החלקה,
שממעל

הייתי כמנסה, לטפס אל על,
אל הר הבית

ואז נפל, מבט עיני,
בצפור בשמיים,
אישוני עיני נלכדו,
בייצור החופשי
והוא נשא את כנפיו, אל מחוז חפצי,
נסק מעלה, מושך עמו,
את שקיעת החמה

רק רחש הדגל, נשמע באזני,
נשב לו ברוח הקדושה,
הדגל כביקש לסמן,
אנא זוהי אדמתי

תפילתי

י"ב כסליו תשס"ז

למה?
למה חמקת ממני שנית?
שובל של דם
ודמעה

את חרטת בי,
את שאלת אותי
לא ראית איך בכיתי
איך קרעתי כשקרעו אותך,

את,
המילה.
את,
מדינה.

למה לא תפסת בי בצווארי,
פקחת את עיני
זרזת את ידי
לכתוב אותך

וכאבי קשה מנשוא
שאיבדתי אותך,
ועוד רבבות כמותך,
מילים, מילים.

שירים שחלפו עם הרוח
אזלו עם הכוח,
להאמין,
לקוות.

זרמו עם שרירי אצבעותי
שמא זה רק הכוח
ובגלל הרוח
כבר איני בטוח

נפלו עם דמעותי
פגעו בדף הבתול
קול נקישה למרחקים
ואני בוכה על אובדן המילים

ועכשיו זה לא רק בשפתי,
אם כי בידיי
בזיעת כפי
בחוסר מילותי

כשעצרתי במחסום הילדות כתבתי אותך,
רשמתי את מראך,
מילה מגמגמת

שירה מדממת
איבדת חבר לחיים
ספר כרוך בשירים
ברסיסים של,

של,
של מילים בוקעות מהלב
ולא מהפה
ולא מרפה
מלחפש אותן,
אולי אמצא אותן
, בחיכי, בליבי,
בפי, בתפילתי

שלוות עולמים

כ"ט תשרי ה´תשס"ז

תא רדום מתחייה במוחי
עיניים נפקחו, ריח דובדבנים
ניגנתי את צלילי הדרך
נעימת ילדות משכרת

טעם חדש נוטפות שפתי
הבן נא אמרתי
שמע תחינתי
ואהיה לך כבן

עושה רצונך באותו מבוי סתום
שעה שהמילים לחמו מלחמת קודש
בחול המאיים למלא פי
אולֵם בעדו לצייר מחשבתי

מכחול סובב במרקע עמוס
צבעים, צלילים
ריח הדרים
תוואי ההרים ניבט לי בציורי

גבוה, ירוק
תלול, עמוק
ואותו עצמי שרציתי להיות,
מסב ראשי מעלה

לוחש תפילה,
זכה, שמא אותי תעיר
אזנק למירוץ מחודש
אל שלוות עולמים